פאר הערים הנבטיות

השרידים המרשימים בגן לאומי עבדת ממחישים את תושייתם של תושבי העיר הנבטית, שהשכילו לפתח עיר מפוארת גם אחרי שקיעת הסחר בדרך הבשמים המפורסמת. עבדת היא אתר מורשת עולמית ברשימת אונסק"ו. רשות הטבע והגנים הכשירה באתר שביל נגיש בחלקו.

מוקדי העניין המרכזיים:

מרכז המבקרים

בית המרחץ הרומי

הגת הביזנטית

כנסיות העיר

מערות לקבורה, למגורים ולאחסון מהתקופה הביזנטית

תצפיות נוף

תצפית מרהיבה על הסביבה מהווילה הרומית 

תצפית מרהיבה על מרחבי רמת עבדת מראש העיר העליונה 

מגדל התצפית הדרומי-מזרחי המשקיף על רמת עבדת ודרך הבשמים

הגת הביזנטית שליד המצודה

פעילות רשות הטבע והגנים לשיפור השירות למבקרים ולשמירה על האתר

הרשות מפעילה מרכז מבקרים ובו תצוגה ארכאולוגית, מפה של הדרכים העתיקות, סרטון הסבר על עבדת ועל דרך הבשמים, וחנות לממכר ספרות טיולים ומזכרות. במרכז המבקרים מוצב דגם של עבדת בתקופה הביזנטית, ודגם של כנסיית תיאודורוס השלמה מוצג באתרה. הרשות הכשירה מסלול נגיש לחלק מן האתרים, ושימרה את בית המרחץ הרומי וחידשה את האתר בעקבות ונדליזם.

איך מגיעים?

נוסעים בכביש 40 בקטע שדה בוקר—מצפה רמון. ליד סימן ק"מ 120 פונים לגן לאומי עבדת.

רקע

עבדת שכנה על תוואי דרך הבשמים הקדומה מחצי האי ערב לעזה ולאימפריה הרומית. העיר מנציחה את שמו של המלך הנבטי הנערץ עבדת, כפי הנראה עבדת השני (9-30 לפסה"נ), שבחר להיקבר כאן. העיר שגשגה גם בימי המלכים חרתת הרביעי (9–40 לספירה), אך חרבה בהתקפות של שבטים ערביים במחצית השנייה של המאה ה-1 לספירה. מאוחר יותר רבאל השני (106-70 לספירה), המלך הנבטי האחרון, חידש את היישוב בעיר ועבדת המשיכה להתקיים ולשגשג גם לאחר שממלכת הנבטים נפלה לידי האימפריה הרומית, עד הכיבוש הערבי במאה ה-7.

רוב אתריה המרשימים של עבדת נמצאים באקרופוליס (העיר העליונה, כ-650 מ' מעל פני הים). מן המקדש הנבטי לא שרד כמעט דבר, אך השער המשוחזר מאפשר למבקרים במקום לדמיין עד כמה היה מפואר.

מסלול הטיול הנגיש

1. ממרכז המבקרים לרחבת החניה העליונה

במרכז המבקרים הנאה מקרינים סרט על תולדות הנבטים ודרך הבשמים. בחלל התצוגה מוצגים דגם של העיר עבדת בתקופה הביזנטית, ממצאים מהעיר ודוגמאות למוצרים שסחרו בהם בדרך הקדומה. 

בעיקול הכביש לפני רחבת החניה העליונה ניצבת וילה רומית. נותרו ממנה שרידים מהחצר המרכזית ומהחדרים שהקיפו אותם. מן הבית יש תצפית מרהיבה על המרחבים שמדרום לעבדת. מכאן עוקבים אחר סימון שביל אדום.

2. ממגדל התצפית לרובע הביזנטי

ליד רחבת החניה העליונה ניצב מגדל תצפית. בחלק מן הכתובת ביוונית החרותה על משקוף הכניסה כתוב: "במזל טוב זבס עבדת. עזור לארניוס אשר בנה את המגדל הזה באותות טובים בשנת 188". ייתכן שזבס עבדת הוא עבדת השני שתושבי העיר סגדו לו. מניין השנים מתחיל בשנת 106 לספירה, השנה שבה הרומאים סיפחו את הממלכה הנבטית, ולפיכך המגדל נבנה בשנת 294 לספירה. 

השביל מגיע לחדר הקשתות ברובע מגורים מהתקופה הביזנטית. קשתות החדר שוחזרו לאחר שנעקרו ממקומן במעשה השחתה בשנת 2009. בשיטוט ברובע הביזנטי כדאי לשים לב לתעלות ולמרזבים שהזרימו את מי הגשם לבורות. הקשתות הנטויות ששרדו באחד הבתים מעידות על רעש האדמה שהרעיד את עבדת בשנת 630 וגרם לנטישתה.

3. המצודה והכנסיות

המסלול המסומן אדום עובר ליד שרידי האורווה בקצה הרובע הביזנטי, ומגיע למגדל התצפית הדרומי-מזרחי של המצודה הרומית. מראש המגדל (אינו נגיש) נשקף נוף מרהיב של רמת עבדת ודרך הבשמים, והוא גם נקודת תצפית טובה על מחנה הצבא הרומי. למרגלות המגדל נראית תעלת מים שהובילה את מי הגשם לבור מים גדול. 

השביל מגיע לבור מים אחר בחצר המצודה ולשרידי מקדש נבטי. כתובת שהתגלתה בקרבת המקדש מעידה על פולחן לאלה עוזה – אלת היופי והאהבה הנבטית. ייתכן שבתקופה הנבטית היה פה עוד מקדש ואולי שניים. 

עתה ממשיכים מערבה אל הכנסייה הדרומית של עבדת, היא כנסיית תיאודורוס הקדוש – כנסיית המנזר של עבדת בתקופה הביזנטית. על רצפתה מונחות כמה מצבות קבורה משיש וכתובות מהשנים 541–618 לספירה. הכתובת על המצבה הקדומה שבהן מספרת על הקדוש המעונה תיאודורוס, וממנו נגזר כינויה של הכנסייה בימינו. בחצר הכנסייה מוצב דגם המציג את הכנסייה כפי שהייתה בשלמותה. סמוך לכאן רואים את הכנסייה הצפונית, הקדומה בכנסיות עבדת. ליד הכנסייה ניצב אגן הטבילה המשוחזר, וממערב לה נראה קטע משוחזר של שער. השער הוא שריד מן המקדש הנבטי לזבס-עבדת. ליד שרידי השער יש מצפור ושם נמצא הסבר על דרך הבשמים. 

מכאן שבים לרחבת החניה.

עוד אתרים

1. המחנה הרומי

מהאורוות שבקצה הרובע הביזנטי אפשר לפנות ימינה בעקבות הסימון הירוק. השביל פונה אל חומת העיר הביזנטית ואל שרידי היישוב הנבטי. ממזרח נראים שרידים של בית יוצר לכלי חרס. בהמשך השביל מגיעים אל שרידי מחנה הצבא הרומי וחולפים ליד שרידי גת וחווה חקלאית מהתקופה הביזנטית. מבט דרומה מגלה קטע מדרך הבשמים. בימי קדם מכאן עלו שיירות הגמלים לעבדת. הגמלים נחו בלילה במכלאות, ושרידיהן פזורים בסביבה. מהמחנה הרומי חוזרים בעקבות הסימון האדום לרובע הביזנטי ולעוד אתרים באקרופוליס.

2. מראש האקרופוליס לבית המרחץ

שביל זה מגיע לרחבת החניה התחתונה, קרוב למרכז המבקרים. 

מהקצה המערבי של האקרופוליס השביל יורד מערבה למערות. בתקופה הנבטית הן שימשו לקבורה ובתקופה הביזנטית הן היו מחסנים ויקבים. בחזיתות המערות נבנו בתי מגורים. השביל ממשיך במורד הגבעה אל בית מרחץ מרשים, שנבנה במאה ה-4 לספירה. את המים לבית המרחץ הביאו מבאר סמוכה, שעומקה 70 מ'. בית המרחץ של עבדת הוא השלם ביותר שהתגלה בישראל מהתקופה הרומית. גג המבנה שרד עד היום כמעט ללא פגע. 

מבית המרחץ אל רחבת החניה התחתונה הולכים דרומה כ-300 מ'.